בנם של טלי ורון. נולד ביום ו' בתמוז תשנ"ז (11.7.1997) בפסגות שבחבל בנימין. אח לדביר, יהודה ואיתמר.

חנן גדל והתחנך ביישוב פסגות. למד בבית ספר יסודי ובתיכון באזור מגוריו.

בנעוריו הצטרף כחניך לסניף המקומי של תנועת הנוער "בני עקיבא" בשבט "נבטים ניצנים". כשבגר מעט, עבר קורס מדריכים צעירים (מד"צים) והיה למדריך. הייתה לו סבלנות לחניכיו, והוא השתדל להעניק להם חוויות מהנות. חניכה כתבה: "באחת מהפעולות של חודש 'ארגון' הסתכלתי עליו מלמד את החניכים שלו את הריקוד של חודש 'ארגון'. התפעלתי כל כך בכמה סבלנות הוא מלמד אותם, וכמה חשוב לו שהם ילמדו לרקוד את הריקוד בדייקנות ושהם יזכרו את זה כחוויה כיפית. זה היה מרשים ממש".

בתום כיתה י"ב החל ללמוד בישיבת ההסדר בעתניאל שבהר חברון.

לאחר פרק הלימודים בישיבה התגייס לצה"ל. מסיבות רפואיות נשלח לטירונות לחיילים המיועדים לתפקידים שאינם קרביים, אך חנן רצה לשרת שירות קרבי ולאחר מאמץ הצליח לפלס את דרכו לתפקיד לוחם ביחידה קרבית. בתום תקופת השירות השתחרר מצה"ל.

בסתיו 2021, בשנת הלימודים תשפ"ב, החל ללמוד במרכז האקדמי הרב-תחומי בירושלים לקראת תואר בביוטכנולוגיה. הוא הצטיין בלימודיו וחלם להמשיך בעתיד ללימודי רפואה.

בשנת הלימודים השלישית התקבל לעבוד במעבדת מחקר בבית החולים "שערי צדק". ד"ר עפרה צידון שאצלה עבד התרשמה מכישוריו, מהעניין שלו בתחום ומתשוקתו למדע יישומי.

חנן הכיר את רבקה. בין השניים ניצתה אהבה גדולה והם אף החלו לתכנן את עתידם המשותף.

מתוך אהבת הארץ הִרבה חנן לטייל לאורכה ולרוחבה וליהנות משעות של "פק"ל קפה" בחיק הטבע. הוא אהב מאוד בעלי חיים וטבע, ובמיוחד קיפודים. דרך קבע תרם לעמותת "למען חיות הבר" שמטרותיה הן הצלה ושיקום של חיות בר במצוקה והשבתן לטבע.

קשר טוב שרר בינו ובין הוריו, הוא דאג להם והיה מחובר מאוד למשפחה כולה. מדי יום שישי טלפן לסביו ויזם ביקורים משפחתיים אצלם. אֶחיו ראו בו מורה דרך וחבר טוב.

כלבת המשפחה הייתה בבת עינו, והוא טיפל בה במשך שנים במסירות. "סיפור אהבה של ממש", תיארו את הקשר ביניהם.

חנן ניחן בטוב לב, בנדיבות, במאור פנים וברגישות לאנשים שסביבו ולטבע. הוא הבחין בקשיים של הזולת והשתדל להעניק עזרה ותמיכה למכריו וגם למי שלא הכיר. כשראה אדם עם פנים נפולות, ניגש מייד לעודד אותו.

עלם חמודות יפה תואר, חכם, ערכי, רציני ומבריק, בורך בחוש הומור מפותח, בקלילות, בשובבות ובשמחת חיים. אף שרצה למצות כל רגע, הבין גם את חשיבותן של מנוחה ושל רגיעה. היכולת להכיל ניגודים בתוכו ובחברה בכלל אפיינה אותו, והוא נהג "למתוח" מכרים או לפנות לחבריו ולהקשות עליהם בשאלות מבלבלות, מתוך חיבה ועליזות.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

מאחר שחנן סבל מבעיה רפואית והפרופיל הרפואי שלו ירד, קיבל פטור ממילואים, אך מתוך תחושת אחריות עמוקה התעקש להתנדב למילואים ולא מצא מנוח עד שמצא שיבוץ. ״זה הגנים שלי להילחם למען המדינה שלנו״, אמר.

ואכן, ביום 16.11.2023 התגייס חנן לעוצבת המילואים "חיצי האש" בחיל הרגלים. עד מהרה מונה לתפקיד לוחם בחוליית הפיקוד הקדמית של סגן מפקד החטיבה (חפ"ק סמח"ט) ולחם עם היחידה בתמרון הקרקעי ברצועת עזה.

בחודש דצמבר 2023 השתתף במשימת ליווי של אלוף פיקוד הדרום מאזור בית לאהיא שבצפון הרצועה. במהלך הנסיעה נפגע הרכב מסוג "האמר" שבו נסע מטיל נגד טנקים. חנן נפצע קשה בבטנו ובגפיים ופונה לקבלת טיפול ראשוני בית החולים "ברזילי" באשקלון. לאחר מכן אושפז במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים "שיבא" בתל השומר.

בימים שחלפו אובחן כסובל מזיהום פטרייתי חריף ומסוכן שבו נדבק בתקופת השהות ברצועת עזה, ומצב בריאותו הלך והידרדר. הצוות הרפואי ניסה לייצב את מצבו באמצעות טיפולים וסדרת ניתוחים מורכבים. חנן נאבק על חייו בגבורה, ובמהלך חלק מהתקופה היה ער ובהכרה. הוא הביע את אהבתו לקרוביו ואת דאגתו להוריו וזכה בתמיכה ובליווי מסור שלהם.

משפחתו והצוות השקיעו מאמצים להבאת תרופה ניסיונית לארץ כדי להציל את חייו, אך בשלב שהיא הגיעה מחו"ל היה גופו חלש מכדי לשאת בטיפול נוסף, והוא הלך לעולמו בבית החולים.

סמל חנן דרורי נפל בקרב ביום כ"ח בשבט תשפ"ד (7.2.2024). בן עשרים ושש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל שבירושלים. הותיר הורים ושלושה אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

התרופה הניסיונית שיועדה לחנן ניתנה לחייל אחר שסבל מזיהום דומה, והצילה את חייו. "זו הייתה עוד דרך שבה חנן תרם, גם אחרי מותו", אמר אחיו דביר.

אחיו דביר חיבר והלחין שיר לזכרו – "גן הבדידות", ואותו ביצע עם אהוד בנאי, הזמר האהוב על חנן:

"אם אפגוש אותך שוב בגן הבדידות / נורת הרחוב תהמהם געגוע / אבני דרך רטובות יאירו ברוך באורו של ירח / תוציא מהכיס משב רוח של בית / וריח ימים אהובים ייפתח לרווחה // ואם אפגוש אותך שוב בגן הבדידות / אבכה ואצחק וליבי שוב יפעם רק לרגע / לא אזכיר את החושך ואת הכאב / ואחביא את ידיי הלמודות מלחמה / אשאיר מרחוק שועלים שבלילה / רק אחבק ואשמח ואנשום שוב אותך // לא אפגוש אותך שוב מחוץ לגן הבדידות / ומה אעשה כשאהיה בגילך / עוד ערב חוזר והחושך כבר בית / תחת אור כוכבים שגוועו כבר מזמן". השיר ניתן להאזנה באתר "יוטיוב".

למשפחתו של חנן ניתנה תעודת הצטיינות שלו בלימודים מהמרכז האקדמי הרב-תחומי שבו למד.

לזכרו הוקמה מעבדה בבית החולים "שערי צדק" בירושלים, המתמקדת במחקר מתקדם של זיהומים פטרייתיים ותאי גזע, ומטרת פעילותה לאפשר זיהוי מוקדם וייעול של הטיפול. כן חולקו להנצחתו מלגות לסטודנטים שישתתפו במחקר וישתמשו במעבדה.

משפחתו יזמה לזכרו ייצור של ספלי קפה מיוחדים עם המילה "בנחת" לצד איור של קיפוד קורץ, משום שחנן אהב קיפודים ובערבי שבת נהג לשתות קפה בנחת ולהתבונן בנוף. הקריצה מסמלת את חוש ההומור שלו. כן תרמה המשפחה לעמותת "למען חיות הבר" שחנן נהג לתרום לה.

באתר ההנצחה של תנועת הנוער "בני עקיבא" הועלה דף לזכרו, ובאתר ההדרכה של התנועה הועלתה תוכנית לפעילות לזכרו שכותרתה "שליחות מתוך שמחה".